<h1>שאילתות פרשת יתרו שאילתא נ"ד</h1>
<h2>דף כ:</h2>
שאילתא דמיחייבין דבית ישראל לקדושי ביומא דשבתא דכתיב זכור את יום השבת לקדשו ונשי נמי חייבות. דאמר רב אדא בר אהבה נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה. ואמאי מצות עשה שהזמן גרמה היא וכל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות אמר אביי מדרבנן אמר ליה רבא והא דבר תורה קאמר ועוד כל היכא דפטירן נשים מאורייתא ליחייבין מדרבנן אלא אמר רבא זכור ושמור בדבור אחד נאמרו כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה.
ומאן דלא בן חיובא הוא כגון חרש שוטה וקטן כי מקדש לא מפיק אחרים ידי חובתן כדתנן זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים מידי חובתן. ברם צריך אילו מאן דקדיש ונפיק ידי חובתיה מהו לאפוקי לאחרים ידי חובתיהון מי אמרינן כיון דהא איפטר ליה הוה ליה כקטן ואסיר ולא מפיק או דילמא דחיובא הוא מי איכא דבעי קדושי ומיזל לעלם וכל חד וחד מישראל מיחייב בערבותא דחבריה וכמאן דלא איפטר דמי ומפיק אחרים ואם תמצא לומר קידושא כיון דחובה הוא מקדש ומפיק ברכתא דהמוציא וברכתא דבורא פרי הגפן מאי כיון דלא סגיא דא דלא בריך והדר אכיל ואי בעי לא אכיל לאו חובה הוא אם תמצא לומר דשאר יומין לאו חובה הוא ברכת הלחם של מצה וברכת היין של קידוש היום מה הוא כיון דלא סגיא דלא אכיל כחובה דמי ומפיק או דילמא כיון דלא ציונו הוא דקא מברך אלא הודאה אהנאתו לא מפיק ת"ש דתניא אהבה בריה דרבי זוטראי אומר כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאם יצא אינו מוציא ואם לא יצא מוציא. בעי רבא ברכת הלחם של מצה וברכת היין של קידוש היום מהו מי אמרינן כיון דנפיק ליה לא מפיק או דילמא חובה הוא ולא סגיא דלא מפיק ת"ש דאמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי הוה מקדש כי הוה אתי אריסיה מדברא הוה מקדש ליה.
<h2>דף לה.</h2>
ומנלן דעל היין. דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מניין שאין אומר שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להן הגפן החדלתי את תרושי המשמח אלהים ואנשים וגו' אם אנשים משמח דשתו ליה אלהים במה משמח הוי אומר בשירה מיכן אמרו שאין אומרים שירה אלא על היין ומאי היא היא שירה דנסכים. ואמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח.
<h2>דף מב.</h2>
והא דאמר רב חייה בר אשי שלש תכיפות הן תכף לנטילת ידים ברכה שנאמר שאו ידיכם קודש וברכו את ה' תיכף לסמיכה שחיטה שנאמ' וסמך ושחט תיכף לגאולה תפלה שנאמר ה' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה.
<h2>דף מו:</h2>
ומתבעי להון ליטול ידיהון. דאמר רב יהודה בר אשי אמר רב כל הנוטל ידיו באחרונה תחילה הוא מזומן לברכה ומדקאמר תחילה שמע מינה כולהון מיתבעי להון ליטול ידיהון, מיהא שמעינן אי ניחא להו לברך תחילה ואחר כך ליטול ידיהון הרשות בידם ואימתי בזמן שלא אכלו דבר מזוהם אבל אכלו דבר מזוהם קיימא לן דידים מזוהמות פסולות לברכה ואלו הן דברים מזוהמים שפסול אדם לברך עד שיטול ידיו אמרו חכמים כל שהוא קרב למזבח לקרבן אינו פסול וכל בהמה ועוף שאין קריבין למזבח וחיה ודגים כולם פסולות עד שיטול ידיו וכשהן פסולין לברך אין פסולין אלא כשמברכין על כוס של ברכה אבל אם מברכים על הכוס אין פסולין ואף כשמברכין על היין נמי אין פסול אלא אותו שהוא מזומן לברכה שצריך ליטול בידו את הכוס.
<h2>דף מט:</h2>
ואע"ג דקדשיה בצלותא וקדשיה בכסא נמי צריך לאדכורי בברכת המזון בין בשבתא בין ביומא טבא דתניא לילי שבת ולילי יום טוב יש בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון ואי טעה ולא אידכר בשבתא או ביום טוב הדר לרישא דאמר רב מנשיא בר תחליפא משמיה דרב לא שנו אלא שלא פתח הטוב והמטיב אבל פתח הטוב והמטיב אינו חוזר לראש אלמא הדר בין בתפלה בין בברכת המזון מאי טעמא הדר תפלה משום דחובה היא ברכת המזון נמי לא סגי דלא אכיל אבל בראש חודש דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל בתפלה אי טעי הדר בברכת המזון לא הדר דאמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רב נחמן אמר שמואל טעה ולא הזכיר של ראש חודש בתפלה חוזר בברכת המזון אינו חוזר.
<h2>דף נא.</h2>
ומתבעי ליה לאדוחי כסא דברכתא דאמר מר עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה טעון הדחה ושטיפה חי ומלא עיטור ועיטוף ונותן עיניו בו ואוחזו בימין ומגביהו מן השלחן טפח ויש אומרים אף משגרו לאשתו במתנה אמר רבי יוחנן אנו אין לנו אלא ארבעה הדחה ושטיפה חי ומלא.
